מצווה 2 מתוך שבע, הימנעות
לנהוג יראה בשם ה׳
מכל השבע, זו הנשמעת הקטנה ביותר ואינה כזו. היא שולטת בכוח היחיד שיש לאדם שיכול לחצות חדר ולשנות את מה שמישהו הוא. המסורת שומרת עליו בזהירות כזו שאינה מוכנה אפילו לכתוב את שם העבירה.

אחתבמשפט אחד
אין להשתמש בשם ה׳ ככלי נשק, כקללה או כמילת מילוי, והיראה שבדיבור היא המקום הראשון שבו יראה נעשית ממשית.
ברכת השם
ברכת השם
פירוש התיבות הוא ברכת השם, וזו החלפה מכוונת. המסורת לא הייתה מוכנה לכתוב את נושאה האמיתי של המצווה, שהוא קללתו, ולכן כתבה את התיבה ההפוכה. לשון הנקייה עצמה היא הלימוד.
שתייםמהיכן היא באה
כל שבע המצוות נדרשות מפסוק אחד שנאמר לאדם הראשון. זו נמצאת בתיבות שפירושן שם ה׳, בבראשית ב, טז.
ה׳
בקריאת הגמרא בפסוק שנאמר לאדם הראשון, שם ההוי״ה שבראש הפסוק הוא המקום שבו נמצאת המצווה הזו. שים לב שהמילה השם, שבה משתמשים בדיבור, פירושה עצמו השם: אפילו הדרך הרגילה לדבר על הבורא בשיחה היא כבר החלפה שנעשתה מתוך זהירות.
הרמב״ם מונה אותה בין השבע ומחייב בה כל אדם. פרטי המצווה מבוארים בהמשך אותו פרק.
מקורות: בראשית ב, טז; סנהדרין נו ע״ב; רמב״ם, הלכות מלכים ט, א. כל מקור באתר מובא במלואו, עם מעמדו, בעמוד המקורות.
שלושמה היא מבקשת ממך באמת
שלא ייעשה השם כלי לפגוע.
לקלל בשם, לגדף בו אדם, להשתמש בו כדי להפחיד או לבייש. המצווה מכוונת אל הרגע שבו הדיבור נעשה נשק והשם הוא הלהב.
שתהיה לשבועה משמעות.
אם העמדת את דברך תחת השם, בבית דין, בחוזה, בהבטחה לילד, הדבר חייב להתקיים. שבועה קלה על דברים קטנים היא הדרך שבה מת הכוח להישבע על דברים גדולים.
שתדבר על העושה כדרך שהיית מדבר בחדר שהוא נמצא בו.
כלומר בכל חדר. אין זו נוקשות ואין זה פחד. זו הנימוס הרגיל שאתה כבר נוהג במי שנוכח.
ארבעמה היא אינה מבקשת ממך
אין היא אוסרת שאלות.
לטעון, להתלונן, לדרוש הסבר, לומר בפשטות שדבר מה אינו נסבל: המקרא מלא בזה ואין זה עניינה של המצווה. מחאה כנה הפונה אל הבורא היא צורה של יחס ולא הפרה שלו.
אין היא אוסרת ספק.
מותר לך לומר בקול שאינך יודע אם מישהו מקשיב. אין זו קללה. זה דיווח.
אין היא דורשת לשון מסוימת.
האתר נוהג בשם בזהירות בכל לשון שהוא נכתב בה. זה מנהג ולא ההלכה, ואינך חייב לאמץ אותו. מה שנוגע לעניין הוא מה שדיבורך עושה ולא באיזה אלפבית הוא עושה זאת.
אין היא עושה מכל ניבול פה עניין חמור.
לשון גסה היא שאלה נפרדת על האופן שבו היית רוצה לדבר. המצווה הזו עוסקת בשם המופנה נגד בעליו או המשמש לתת משקל לשקר.
חמשהרובד הפנימי
הרובד הפנימי
כל מה שלמעלה הוא המצווה הפשוטה. מה שלהלן הוא קריאתה של תורת הפנים, והיא לעולם אינה באה במקום מה שקדם לה.
הבט במה שעשתה המסורת בשמה של המצווה הזו. נושאה הוא קללת השם. הגמרא כתבה ברכה במקום, וההחלפה עומדת אלפיים שנה. חכמים לא היו מוכנים להעמיד את התיבה האמיתית ליד השם האמיתי אפילו בתוך דיון באיסור, בספר, בבית מדרש, בתוך משא ומתן הלכתי.
אין זו רגישות יתרה. זו טענה על אופן פעולתו של הדיבור. מילה אינה תווית הנקשרת לדבר מבחוץ. בסיפור הבריאה שבתורה נעשה העולם בדיבור, ובעשרה מאמרות, כלומר שהאמירה וההוויה אינן קטגוריות נפרדות בשורש. הדיבור הוא התפר שבו ממשות פנימית נעשית דבר שבחוץ.
לפיכך מצווה על השם אינה מצווה על נימוס. היא מצווה על המקום היחיד שבו אדם עושה דבר הדומה במבנהו למה שעשה הבורא: להוציא דבר אל העולם המשותף באמירתו. שבע המצוות מעמידות גבול סביב כל כוח שאדם עשוי לצרוך בו את שאינו שלו. זהו הגבול סביב הפה.
ששהנהגה אחת לשבוע הזה
הנח למשפט אחד שלא להיאמר.
השבוע, תפוס משפט אחד בדרכו החוצה שהיה משתמש בשמים או בגיהינום כדי להוסיף כוח לדבר שכעסת עליו. אל תחליף אותו במשפט טוב יותר. פשוט הנח לכוח ליפול ואמור את הדבר הפשוט שמתחתיו. שים לב מה מתברר שהדבר הפשוט הוא.
שבעשאלות שנשאלות
למה נוהג האתר זהירות בכתיבת השם?
זה מנהג של יראה, הנמשך מן הזהירות בשם העברי הכתוב, שאינו נמחק ואינו מושלך. ההלכה אינה מחייבת את המנהג בכל לשון. האתר מקיים אותו משום שהזהירות עצמה היא חלק מן הנושא.
האם קריאת השם כמילת הפתעה היא עבירה?
אין זה מה שהמצווה מכוונת אליו. עניינה קללת השם ושבועת שקר בו. ביטוי רפלקסיבי הוא שאלה עד כמה בזהירות היית רוצה לדבר, וזו שאלה ראויה, והיא קטנה מזו שהמצווה עוסקת בה.
האם מותר לי עדיין לכעוס על הבורא?
כן, ומותר לך לומר זאת. המרחק בין כעס כן הפונה אל מישהו ובין קללה המכוונת אליו אינו דק, ואתה כבר יודע היכן הוא בכל יחס אחר שיש לך.
ומה בדבר שבועה בבית משפט?
השבועה אינה אסורה. שבועה בקלות ראש, או שבועה שאין בדעתך לקיים, היא הדבר שהמצווה שומרת מפניו. אם אי פעם יבקשו ממך להישבע על דבר שאינך בטוח בו, ההלכה עומדת לצד היסוסך.
האתר אינו פוסק הלכה ואינו יכול להשיב על שאלה בעניינך שלך. עמוד האודות מסביר כיצד למצוא מי שכן.
היכן זו עומדת
- 1להכיר באחד, ולא לעבוד דבר זולתו
- 2לנהוג יראה בשם ה׳
- 3לא תרצח
- 4לשמור על גבולות הזוגיות והמשפחה
- 5לא תגזול
- 6לא לאכול בשר שנתלש מבעל חיים חי
- 7להעמיד בתי דין
שש הימנעויות ובניין אחד. מצווה שבע היא היחידה שמבקשת מחברה לבנות, ושש האחרות מפנות את הקרקע שעליה היא עומדת.